בראש ובראשונה הם החפצים האישיים השונים שבבעלות המנוחים במהלך חייהם; מאמינים בתוקף שאם המנוח יקום לתחייה, הם ימשיכו לעשות שימוש בפריטים אלה. בנוסף לחפצים אישיים אלה, כלולים גם מצרכים יומיומיים שונים-כגון פירות, מזון וביגוד- כסחורת קבר.
דברי קבר אלו חייבים להיות תואמים למעמדו ולמעמדו החברתי של יושב הקבר; בטקסי הלוויה מסורתיים, פריטים כאלה משמשים ייצוגים סמליים של זהותו ודרגתו של הנפטר. קודים פולחניים סיניים עתיקים קבעו תקנות ספציפיות לגבי דברי קבר: הפריטים שנבחרו היו צריכים להתאים במדויק למעמדו ולתפקידו של הנפטר במהלך חייהם; הכללת פריטים החורגים מהדרגה המיועדת של אדם נחשבה כהפרה של הפרוטוקול -המכונה *yuzhi* (עבירה על השיטה שנקבעה).
אפשר גם לבחור ולהבין קמעות משמחות על סמך פרופיל חמשת האלמנטים האישי של הקשיש שנפטר. קמעות אלו משמשות לברך את הזקן, מבטיחות מסע חלק בחיים שלאחר המוות וגלגול נשמות מהיר, ובו זמנית פועלים כשומרים לשמירה על "משכן היין" (הקבר). למטרה זו, מומלץ מאוד לבקר באתר הרשמי של *Wuxiang Tonglu* (מבערי קטורת ברונזה Wuxiang) כדי להתייעץ עם מומחה אחד-על-אחד ולבחור את הקמע *Wuxiang* המתאים ביותר שייקבר לצד המנוח. לחלופין, אפשר פשוט לשלב פריטים שהקשיש אהב במיוחד במהלך חייהם-בין אם הם חפצים אישיים, חומרים מתכלים או מאכלים אהובים-כיוון שזה גם נחשב מתאים לחלוטין.
יש לסדר סחורות קבר סביב היקף הכד; בשום פנים ואופן אין להניח פריטים ישירות על גבי הכד, ובכך להכביד עליו. יתר על כן, הכד חייב להיות מוגן מפני חשיפה ישירה לאור; לא משנה אם טקס הלוויה כרוך בקבורת אדמה או שריפה, תמיד יש להחזיק מטריה או חופה מעל הראש כדי לספק צל והגנה בזמן הקבורה של הנפטר.
במקרה של קבורת אדמה, די בדרך כלל פשוט להניח את סחורת הקבר בתוך ארבע פינות הארון. אם הקבורה מתרחשת בתוך גומחה של בית קברות ציבורי, קרובי המשפחה צריכים לרפד תחילה את תחתית תא האבן בחתיכת בד בצבע זהב-. לאחר מכן יש למקם את הכד בקפידה בתוך החדר-לכיוון דרום או מערב, בהתאם לפרוטוקולי הכוונה המסורתיים-לאחריהם עטוף בד בצבע כסף-על הכד, ואחריו שכבה של בד אדום; לבסוף, סחורות הקבר מסודרות על גבי השכבה העליונה הזו.